ארמנים (בארמנית: Հայեր) הם אומה וקבוצה אתנית עתיקה ממוצא הודו-אירופי, שמקורה בשטח שמדרום לים השחור (הקווקז והרמה הארמנית). מספרם בעולם נאמד ב-8 מיליון, כאשר פרט לארמניה חיים ריכוזים גדולים ברוסיה, ארצות הברית, צרפת, גאורגיה, ובערים שונות במזרח התיכון.

שורשיהם של הארמנים נטועים בשטחים הנרחבים שבין הים הכספי, הים השחור והים התיכון, שם התפתחו ממלכות שונות המזוהות כאבות האומה הארמנית החל מהמאה ה-17 לפנה"ס. בין המאה העשירית עד המאה השישית לפנה"ס פרחה באזור ממלכת אוררטו. בתקופתה הוקמו כמה ערים ארמניות חשובות הקיימות עד היום, ביניהן ירוואן. המדינה הראשונה שנקראה ארמניה על ידי שכנותיה נוסדה במאה ה-6 לפנה"ס, בשיאה, (65–95 לפנה"ס) הממלכה שלטה על התחום שמצפון הקווקז ועד מרכז טורקיה וצפון מערב איראן. ב-66 לפנה"ס ניהלו הארמנים מלחמה עיקשת נגד האימפריה הרומית, אך הפסידו. המדינה הארמנית איבדה את עצמאותה ב-114–118 כאשר הוכפפה לקיסרות הרומית. ב-301 ארמניה הארשאקונית (אנ') הייתה הראשונה, באימפריה הרומית, לקבל את הנצרות כדת מדינה. שושלת המלכים הארמנית הראשונה הייתה שושלת אורונטיד ושלטונה נמשך בקומגנה עד שנת 72. בשנת 387 חולקה המדינה ביןהאימפריה הרומית לבין האימפריה הפרסית.

בימי הביניים העם הארמני חי לסירוגין תחת שלטון זר וכעצמאי. בתקופה זו ארמנים החלו להתפזר ברחבי אירופה ובמזרח התיכון. בשנת 885 זכו הארמנים לעצמאות ארמניה המדיבלית (אנ'), לאחר מאתיים שנות כיבוש האימפריה המוסלמית והחליפות העבאסית, עד שבשנת 1045 נכבשה ארמניה על ידי האימפריה הביזנטית. מאז ועד המאה העשרים חיו הארמנים תחת כיבוש זר. בתקופה ארוכה זו נפוצו הארמנים בגלות ואופיו של העם הארמני התעצב כעם מלומד הקשור קשר הדוק עם הכנסייה האפוסטולית הארמנית.