שומרונים (בעברית שומרונית: שָׁמֶרִים, "שומרי התורה") הם עם וקבוצה אתנית-דתית ייחודית הטוענת להיותה המשך ישיר של בני ישראל. מרבית השומרונים חיים כיום בהר גריזים ליד שכם ובעיר חולון. שפתם של השומרונים דומה לעברית עתיקה, ואורח חייהם מתבסס על נוסח ייחודי של התורה (הכתוב בכתב שומרוני, שהוא שונה מעט מן הכתב העברי הקדום, ובנוסף גם מכיל שינויים עלילתיים קלים). במהלך ההיסטוריה נתגלעו מחלוקות בעלות אופי דתי בין השומרונים לבני עם ישראל. לאורך ההיסטוריה חוו השומרונים פרעות ומעשי טבח, בעיקר על ידי הביזנטים והצלבנים. מתוך כלל השומרונים, שאוכלוסייתם מנתה מעל למיליון נפש בימיו של מנהיגם הנערץ, בבא רבה, במאה ה-4, שרדו בתחילת המאה ה-20 כ-150 נפש בלבד.

השומרונים מהווים כ-0.01% מאוכלוסיית ישראל.

​

מוצאם של השומרונים כקבוצה דתית שנוי במחלוקת במחקר ההיסטורי והמסורת השומרונית בהקשר זה שונה במידה ניכרת מזו היהודית

​

הגרסה השומרנית: 

לפי המסורת השומרונית, הם "ישראלים טהורים", חלק מעם ישראל ונושאי מורשתו האמיתית. את הפירוד בינם לבין שאר היהודים הם תולים בחילוקי דעות בדבר ה"מקום הנבחר" לשם בניית בית המקדש. לדבריהם משה רבנו קבע את קדושתו של הר גריזים, ולכן, לפי המסורת שבידם, בנה יהושע בן נון את המשכן בהר גריזים באתר על ההר שהם מכנים "גבעות עולם". בהר כיהנו ככהנים גדולים פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ובניו. המשכן, בהר גריזים, הוכר על ידי כל שבטי ישראל. הם מצביעים על שושלת בני אהרן הכהן כפי שמופיע בספר דברי הימים א פרק ה פסוק כח:

בְּנֵי, לֵוִי: גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי. וּבְנֵי, קְהָת עַמְרָם יִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל. וּבְנֵי עַמְרָם, אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם; וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת-פִּינְחָס, פִּינְחָס הֹלִיד אֶת-אֲבִישׁוּעַ. וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת-בֻּקִּי, וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת-עֻזִּי . 

לאבישוע המוזכר בסוף השושלת הם מייחסים את כתיבת ספר התורה המצוי עד היום ברשותם, הוא "ספר אבישע". מקום קבורתם של פנחס ובניו בגבעת פינחס הוא הכפר הערבי עוורתא, הנחשב למקום קדוש לעדת השומרונים. לתקופה זו, שבה היה המשכן בהר גריזים, קוראים השומרונים "רַחוּתה" - ימי הרצון.

השומרונים מספרים על סכסוך שפרץ בין עלי הכהן שהיה מזרע איתמר הכהן לבין עזי הכהן (ראו לעיל בשושלת). כתוצאה מכך פרש עלי הכהן והקים את המשכן בשילה. רוב העם הלך אחרי עלי הכהן. לפיכך יוצא כי הפרוד בעם ישראל נוצר על ידי השבטים שפרשו ולא קיבלו את הדעה כי הר גריזים הוא ה"מקום בו בחר ה'".

בסוף ימיו של עזי הכהן החלה תקופת "פנוּתה", הסתרת הפנים, וזאת בעקבות נטישת הר גריזים. רק שבטי בני יוסף, שבט אפרים ושבט מנשה, המשיכו לשמור על המסורת האמיתית. לכן, השומרונים קוראים לעצמם "שמֵרים" משום ששמרו לדעתם את תורת משה המקורית.

השומרונים היום טוענים שהם צאצאי השבטים הישראלים אפרים ומנשה, אשר לא גלו עם שאר עשרת שבטי ממלכת ישראל בגלות אשור שאירעה בשנת 722 לפנה"ס.

​

הגרסה התנ"כית: 

ספר מלכים מספר גרסה אחרת על מוצאם של עדת השומרונים:

וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ 

— ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק כ"ד

האימפריה האשורית, כמו אימפריות אחרות בתקופתה, פעלה בשיטת ההגליה - את האוכלוסייה שכבשה היא הגלתה ממקום מושבה אל מקום אחר, ככל הנראה על מנת למנוע מרידות אזוריות. את ממלכת ישראל שבשומרון סנחריב הגלה לאשור, ואילו לשומרון הביא אסרחדון (בנו ויורשו של סנחריב) עמים אחרים - את הכותים (הנזכרים גם בספרות חז"ל) ועמים נוספים.

​