קליטת פליטי וייטנאם בישראל התרחשה בשנים 1977–1979. פליטים שבתום מלחמת וייטנאם נמלטו מווייטנאם. הקבוצה הראשונה בשנת 1977, נאספה על ידי אונייה ישראלית וקיבלה מקלט בישראל ומספר קבוצות נוספות בשנת 1979, כולל קבוצה של 41 פליטים שאספה האונייה "צים סידני".

​

ב-1975 פלשה צפון וייטנאם לדרום ווייטנאם וכבשה אותה בתוך חודשים אחדים. רבים מתושבי הדרום, שחששו לגורלם במשטר החדש, ביקשו להימלט מהמדינה. רבים מהפליטים נמלטו בסירות רעועות, והתקשו למצוא מדינות שיקלטו אותם.

​

ב-10 ביוני 1977 שטה מול חופי וייטנאם "יובלי", אוניית צובר ישראלית של חברת "האחים עופר" בפיקודו של רב-החובל מאיר תדמור, שהובילה פוספטים מנמל אילת למזרח הרחוק והייתה בדרכה לטאיוואן. האונייה זיהתה סירת דיג, ועליה 66 פליטים וייטנאמים שסירתם נתקעה בלב ים במשך ארבעה ימים. אף אונייה אחרת לא הציעה עזרה בהעלאת הפליטים. רב-החובל קיבל את אישור חברת הספנות להעלות אותם ולהמשיך לטאיוואן. החברה יצרה קשר עם משרד החוץ וביקשה למצוא פתרון לפליטים, אך אף מדינה לא הסכימה לקלוט אותם. ב-16 ביוני 1977 הגיעה הספינה "יובלי" לטאיוואן, השלטונות סירבו להתיר לפליטים לרדת לחוף וביקשו ערבות כספית מחברת "האחים עופר" כתנאי לפריקת מטען הספינה. לפי התוכנית ה"יובלי" הייתה אמורה להמשיך ליפן ואחרי חודשיים להגיע חזרה לנמל אילת, אך גם יפן והונג קונג סירבו לקלוט את הפליטים. חבר הכנסת יוסי שריד הגיש הצעה דחופה לסדר היום בכנסת שישראל תקלוט את הפליטים.

​